אברהם שלונסקי

“אני מציע תחליף לאלוהים: התערוכה שנערכה מתוך 'האוהל'. צריך שימצא בית כנסת חדש, היינו שבמקום אלוהים נעמוד אנחנו. שהפייטן ימצא בחוגו של הצייר, והצייר בחוגו של המוסיקאי, ו'האוהל' יכול לשמש לנו תחליף של אלוהים לבית-הכנסת של אמנות.”

“המהפכה היא הכירורג של ההיסטוריה! גם הכירורג ידיו מגואלות בדם - אך זה דם ההצלה, דם הישועה.”

“מי שמאוהב (או אולי מוטב להגיד שאוהב) אין לו שעון, יש לו לוח שנה, ושבוע ציפייה הוא כמו חצי נצח.”

“אמרתי לך הכל, ללא דיבור. 'לדבר' זה לעיתים קרובות להחריש אוזניים, זה תחליף לרגשות, — הרי לכן אנחנו כותבים שירים ולא מלים, ניגונים, אימאז'ים, הסוואות מוסיקליות של תשוקותינו המבוישות. מפני שכל מה שהוא יפה ואמיתי הוא מבויש.”

“בכתיבה אליך ובקריאת מכתביך אני נושק לך ומנושק על ידך ללא סוף. האינך חשה בכך?”

“השתכרתי מלשמוע אותך, מלראות אותך, לחוש אותך דרך אותיות המכתב, דרך המגע החם של הכתב ושל מלותייך — אבל לעולם איני שיכור באמת, כמו פיכחות, כשהיין היחידי והחזק הנמצא במרתפי הוא חד־פעמיותה של אהבת אמת.”

“פרסים זה שער פרוסטיטוציה.”

“אל תקרי: עוֹלימפּוס אלא יוֹרדימפּוס.”

“אנס לחדר נכנס, הפשיל המכנס, אנס ונס, אנה נס?”

“מעט התה שנשאר מהקומקום.”

“הרי החדשות ועיקרן תחילה...”

“רק אלייך פה הלילה, ינהר לו שירי, אל היער אנא בואי, יקירה שלי.”

“"את חכי לי ואחזור...זאת נדע רק אני ואת, כי יותר מכל אדם לחכות ידעת.”

“לא על הלחם לבדו יחיה אדם, אבל הרי ברור לכל בשר, כי סוף כל סוף אנחנו רק בשר ודם.”

“כי שבעה הם ימים ימות השבוע ושבעה יש קנים למנורה, ומי אשר הדליק המנורה בנפש, הוא ייצק השמן לאורה.”

“ מה הפלא שיש כאן גרעונות כאלה, ושמגודל הבזבוז הכיס הוא ריק ואין בו זוז.”

“אֶת הַשְּׁטֻיּוֹת בְּבַקָּשָׁה לִשְׁכֹּחַ, שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְגַם שֶׁלָּךְ שֶׁלִּי.”

“כתוב לי שירים! הנה המחברת, הנה גם העט.”

“קדימה! דגל החופש ביד אדם משחרר אסוריו.”

“עוד צמרמרת-צנה בפניהם, בגבם כבר נושף השרב.”