אלדד יניב

“אם מדינת ישראל ב-2014 היא מקום מעט יותר שקוף - הרי שלטורים שפרסם אלדד יניב ולהתעקשות של התקשורת המסורתית גם אם באיחור לדוש בפרטים - ודאי הייתה תרומה נכבדה לכך”

“זו הייתה חוויה מכוננת, כי עד אותו רגע החזקתי מעצמי עיתונאי, אומן המילה הכתובה. לכתוב איתו זה לא דבר פשוט. בדרך כלל זה מתחיל בזה שהוא מבשל, ואז צריך לראות איתו כדורגל. חלק מהערבים כתבנו, וחלק מהערבים מחקנו את מה שכתבנו. פעם ראשונה שהתחברתי למשהו רגשי. באתי ממקום מאוד מכני, של יצירת טקסט שצריך לעצב כותרת בעיתון, ולא ממקום שצריך לרגש מישהו.”

“זו תסמונת האישה המוכה. כל החברים הכי טובים אמרו לי: 'אתה היית צריך לדעת את זה', אבל זה כמו ילד מוכה, שחושב שהוא אשם ולא שאבא שלו אשם. נכנסתי איתו לעימות קשה ומתמשך בכל עניין מאז שהוא נבחר.”

“המדינה גדולה על ההנהגה. היא לא מנוהלת. כלום פה לא מנוהל. הרפואה הציבורית היום אפילו לא דומה לחוק הבריאות הממלכתית, שהיה הרפורמה הכי גדולה וגאונית של ממשלת רבין, מערכת החינוך בהתמוטטות כללית. כל השירותים שהמדינה אמורה להעניק לאזרחיה – בקריסה מוחלטת. מדינת ישראל צריכה הנהלה, לא מנהיג.”

“היום אני יודע שהוא (אהוד ברק) מבלי להתכוון העיר אותי. כי אמרתי לך קודם, במסלול שבו הלכתי ומה שעשיתי – יום יבוא ויכניסו אנשים כאלה לבית סוהר. וכשאני מדבר על אנשים כאלה, אני מדבר עליי. רק שער בנפשך לאן הייתי מגיע אם ברק היה נהפך לבן אדם הכי חזק במדינה, לראש ממשלה.”

“השנה האחרונה קבעה את סטנדרט הכניסה. בשנה הקרובה אי אפשר יהיה לעבור את ביקורת הדרכונים לכנסת הבאה. לראשות הממשלה. לנשיאות המדינה. למפכ"לות. לרמטכ"לות. בלי לעבור ביטחון. לפתוח את כל הארונות, את כל המגירות, את כל המעטפות עם הסודות. והכספות. והקשרים. והסבכים. והחברים. אין יותר לומר שלום־שלום ולעבור בירוק, כמו פעם, חלק־חלק. אין.”