עומר מואב

“יש לי קושי עם מסגרות דיקטטוריות. גם בצבא היו לי קשיים מהסוג הזה. לכן האקדמיה היא מקום מעולה בשבילי, כי זה להיות שכיר, אבל אין מישהו שאומר לך מה לעשות. אין בוס במובן המקובל.”

“בחרתי ללמוד כלכלה, כי היה לי עניין במקצוע הזה. עניינו אותי הרעיונות הבסיסיים של ביקוש, היצע, מחירים, תמריצים של אנשים.”

“אנחנו מרבים להתלונן על הפוליטיקאים שמאכזבים אותנו, אבל המערכת הפוליטית היא שיקוף של המציאות. בראש ובראשונה דרושה התעוררות ציבורית. יש פה מקום למפלגה שתשים במרכז את המעמד הבינוני־גבוה היצרני בישראל, ותדרוש לצמצם את התמיכות באוכלוסיות שהן לא יצרניות מבחירה.”

“האוכלוסייה החרדית הולכת עם הראש בקיר. אני מדבר עם הרבה חרדים והם מבינים שהמצב הזה לא יכול להימשך, אבל אומרים שהם לא מסוגלים לעשות את השינוי. כל עוד הם יושבים בקואליציה ויש להם כוח, לא יקרה שום דבר.”

“אני מסתכל על איך הציבור וחלק מהתקשורת מתייחסים לפקידי האוצר – כחבורה של אנשים שלוקים באידאולוגיה כלכלית ניאו־ליברלית, שהם בעד החזקים ודואגים רק לעצמם ולמשרה הבאה שלהם – ואני יושב בתוך משרד האוצר ורואה מולי אנשים אחרים.”

“ברור שאם מסתכלים על החלק העליון של המעמד הבינוני, ריווח מדרגות המס הוא מאוד חיובי, כי יש פה חלוקה יותר הוגנת של הנטל. גם מבחינת היחס בין המסים הישירים לעקיפים, אני לא חושב שאנחנו נמצאים הרחק מהאיזון הסביר.”

“לממשלה אין מקורות שאינם הציבור הרחב, וכל סיוע לאחד בהכרח יבוא על חשבון אחר, ואין אפשרות לנהל מדיניות סיוע שאינה עושה איפה ואיפה.”

“מדיניות נכונה היא מדיניות שבה אני מתעלם מתנודתיות בהכנסות, ואני שומר על הוצאה יציבה ועל תוואי צמיחה.”