אהובה גריי

“המבנים של בתי הספר שבהם למדתי היו אותם המבנים שבהם למדו היהודים, ואפילו השמות נשארו. רק כשחזרתי לשכונה בשנים האחרונות, אחרי הגיור, הבנתי שמה שהיה מוצג בשער בית הספר היסודי שלי, הם לוחות הברית, עם עשרת הדיברות כתובות עליהם. זו הייתה מעין סגירת מעגל.”

“אין לי משפחה בארץ, ובית וגן זו הקהילה והבית שלי. הם קיבלו אותי לגמרי, כשווה בין שווים.”

“בפעם הראשונה הגעתי לישראל עם קבוצה של קתולים, כשיצאנו מתל אביב ונכנסנו לירושלים, לבי התחיל לפעום בחוזקה, ואמרתי לעצמי – אלוקים, אני בבית. הייתי בכל העולם, אבל כשהגעתי בפעם הראשונה לירושלים הרגשתי חיבור נשמתי למקום ולאדמה. לא העליתי על דעתי שאי־פעם אתגייר, אך ידעתי מיד שארצה לגור פה יום אחד.”