דליה מזור

“הלכתי ללמוד באוניברסיטה, וחשבתי שלהיות שדרנית זה רעיון טוב בתור עבודה מהצד קרוב לבית. כמו שסטודנטים אחרים ממלצרים. אף אחד עוד לא ידע מה זה טלוויזיה. לא היה דבר כזה, לא חשבתי שלמחרת ההופעה הראשונה שלי בטלוויזיה, אלך לסרט עם הוריי וכולם יסתכלו עליי במקום על הסרט. זה היה מאוד מביך. מיד כשנגמר הסרט ברחתי לרכב.”

“אני מוצאת הרבה פעמים את מבוקשי בזארה, מנגו, H&M, אני לא טיפוס של מותגים, ואם אני צריכה משהו אני קופצת לקניון שבעת הכוכבים הסמוך ורוכשת. לא תראה אותי קונה בקניון רמת אביב, כי המותגים שם במחירים גבוהים מאוד. גם את חנויות המעצבים בכיכר המדינה לא ראיתי מעולם, והן לא ראו אותי. המעצב הישראלי היחיד שאני מחזיקה שני פריטים שלו זה רונן חן.”

“לא היו לנו מודלים לחיקוי, בוודאי לא בישראל. אני חושבת שהתמדתי עם עצמי במורד הדרך ועיצבתי לעצמי דמות ציבורית על פי הסגנון שאהבתי. תפקידה של מגישת חדשות הוא להעביר מידע. אני לא ה־Issue (הנושא). אני רק צריכה להיות אסתטית ולכבד את הצופים. אני חושבת שמאז נשארה ממני משהו מאותה מהות. לא תמצא אותי עם תכשיטים רבים, והאבזור שלי מאוד מינורי.”

“יצרתי לעצמי סגנון אישי שמאוד בלט על רקע המגישים הגברים, אהבתי מאוד מחויט, וגם מתוקף תפקידי הייתי צריכה להתלבש בצורה ממלכתית. בכל זאת, היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה.”

“זו תוכנית עם אג'נדה חברתית ואנחנו הראשונים שהתחלנו בתוכניות כלכלה. אנחנו לא מתעסקים רק בצרכנות או בבורסה, כמו תוכניות האחרות, אלא בנושאים חברתיים כבדים." ~ על התוכנית "מדד יומי”

“אני מרגישה לחלוטין שפספסו אותי. מהתקופה בה עזבתי את 'מבט', לא היה מצב שאמרו לי 'מעריכים אותך, אל תדאגי, נפתח משהו ביחד ותעשי דברים שראוי שתעשי', ממש לא.”