Guillaume Apollinaire

“A structure becomes architectural, and not sculptural, when its elements no longer have their justification in nature.”

“I hate artists who are not of their time.”

“אשף המילה הכתובה, לועג לכול: לאהבה, לתאווה המינית, ללאומניות ולגאוותנות.”

“תחת גשר מירבו זורמים הסן ואהבותינו. האם עליי להיזכר? השמחה באה תמיד אחר הכאב.”

“בואו אל הקצה, איננו יכולים, אנו פוחדים. בואו אל הקצה, איננו יכולים, אנו ניפול. בואו אל הקצה והם באו, והוא דחף אותם והם עפו.”

“אני רוצה לחיות חיים לא אנושיים, רבי עוצמה וגאים, כי נוצרתי בצלם אלוהים.”

“מצייר בשלווה את הסצנות הטרגיות והרות הגורל שלו ושרוי בהמתנה פילוסופית לקץ המלחמה.”

“טוב יותר להיות בעל מרומה מאשר עיוור.”

“הגיע הזמן להאיר מחדש את הכוכבים.”

“גברת זו ואנוכי כמעט בני דת אחת אנחנו.”

“תכופות מתהלכת גברת בדד בגן ההוא.”

“לה את כל חיי נתתי ליותר משעתיים ביום ההוא.”

“בשירה יש לנו שליטה על דברים היוצרים והורסים את העולם.”

“אני מכיר אנשים מכל סוג ומין. גורלם אינו דומה.”

“הנהר כמוהו ככאבי. הוא זורם ואינו חדל.”

“You alone in Europe are not ancient oh ChristianityThe most modern European is you Pope Pius XAnd you whom the windows observe shame keeps youFrom entering a church and confessing this morningYou read the prospectuses the catalogues the billboards that sing aloudThat's the poetry this morning and for the prose there are the newspapersThere are the 25 centime serials full of murder mysteriesPortraits of great men and a thousand different headlines("Zone")”

“Now you are walking in Paris all alone in the crowdAs herds of bellowing buses drive byLove's anguish tightens your throatAs if you were never to be loved againIf you lived in the old days you would enter a monasteryYou are ashamed when you discover yourself reciting a prayerYou make fun of yourself and like the fire of Hell your laughter cracklesThe sparks of your laugh gild the depths of your lifeIt's a painting hanging in a dark museumAnd sometimes you go and look at it close up”

“All the words I have to say have turned into stars.”

“Come to the edge, He said.They said: We are afraid.Come to the edge, He said.They came. He pushed them,And they flew . . ."— Guillaume ApollinairetFrench poet”

“Joy came always after pain.”