Friedrich Hölderlin

“ 'מַה לִּמְשׁוֹרְרִים בְּיָמִים שֶׁל מַחְסוֹר', שואל הלדרלין באחת מהשורות האלמותיות בפואמה... המשורר הוא זה שבמתנת שירתו, הניזונה ממתנת האלים, מעניק פשר לקיום האנושי.”

“התבונה הטהורה מעולם לא יצרה דבר חוכמה, והשכל הישר מעולם לא יצר דבר מתקבל על הדעת.”

“מה שגורם למדינה להפוך לגיהנום עלי אדמות, הוא האדם החפץ ליצור את השמים שלו.”

“המצוקה והעוני של העולם החיצוני גורמים לצרה ולמועקה בלבנו פנימה.”

“ככל שקשה יותר לשאת בסבל, קשה יותר להיות מאושר.”

“להיות אחד עם הכול – אלה חיֵי האלוהות, אלה שמֵי האדם.”

“מהם כל מעשי ומחשבות האדם במשך אלפי שנים בהשוואה לרגע אחד של אהבה.”

“למדתי להפריד עצמי הפרד היטב מן הסובב אותי עד שכעת אני מבודד בתוך העולם היפה.”

“שפעת העולם החי מזינה ומשביעה בשכרונה את הווייתי מזת הרעב.”

“חדוות הרקיע כולה אצורה בדמעות שאני שופך מול פניך.”

“לו אך נמנעתי מלפעול, כמה עתיר תקוות הייתי.”

“אֵל הוא האדם החולם, קבצן הוא האדם ההוגה.”

“הטבע שאין בו תמורה, הטבע הרוגע, היפה.”

“בִּנְעוּרַי, בַּבֹּקֶר שִׂמְּחָנִי הַיּוֹם, וּבָעֶרֶב – דִּמְעוֹתַי: עַתָּה, מִשֶּׁזָּקַנְתִּי רֵאשִׁית יוֹמִי סָפֵק, אַךְ הִלַּת קֵץ הַיּוֹם מְשַׂמַּחַת.”

“וּמַה לִּמְשׁוֹרְרִים בְּיָמִים שֶׁל מַחְסוֹר? אֲבָל הֵם דּוֹמִים, כָּךְ תֹּאמַר, לְכֹהֲנֵי אֵל הַיַּיִן אֲשֶׁר נָדְדוּ בָּעוֹלָם.”

“כָּזֶה הָאָדָם: מוּל הַשֶּׁפַע עַצְמוֹ, כְּשֶׁהָאֵל בִּכְבוֹדוֹ מַרְעִיף עָלָיו מַתָּנוֹת – לא יֵדַע, לא יִרְאֶה.”

“הַזָּמִיר עִם שִׁירוֹ הַמָּתוֹק גָּר עִם צִפֳּרִים לֹא הַרְחֵק בַּשִּׂיחִים, וְעֵצִים הִקִּיפוּנוּ נִיחוֹחוֹת.”

“ההרמוניה שבשירת העצים הייתה אמי הורתי, ובין הפרחים למדתי לאהוב.”

“כְּלִי שָׁבִיר לא תָּמִיד עָשׂוּי לַהֲכִילָם, לא תָּמִיד יַעֲמוֹד אָדָם בַּשֶּׁפַע הָאֱלוֹהִי.”

“אַתָּה בּוֹדֵד כָּל כָּךְ בָּעוֹלָם הַיָּפֶה, אַתָּה אוֹמֵר, אָהוּב. אֲבָל אֵינְךָ יוֹדֵעַ.”