Fernando Pessoa

“מאז ילדותי התקיימה בי הנטיה ליצור סביבי עולם בדוי ולהקיף את עצמי בידידים ובמכרים שלא היו קיימים בעליל.”

“נפשי היא תזמורת נסתרת; אני לא יודע אילו כלי נגינה, מיתרים ונבלים, תופים וטמבורה אני משמיע ומתנגשים בתוכי. כל מה שאני שומע זה את הסימפוניה.”

“הספרות היא ההוכחה כי החיים אין בהם די.”

“כְּשֶׁיִּסְתַּיְּמוּ הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה / אֲשֶׁר עֲשֹוּיִים בְּסֻלָּם מִינוֹר, / מִן הָרָאוּי לַעֲשֹוֹת מֶחֱוָה / לַיּוֹצֵר שֶׁכָּתַב אוֹתָם שִׁכּוֹר.”

“לַבַּת שֶׁל בַּעֲלַת הַבַּיִת יֵשׁ / שׁוֹשַׁנִּים בִּלְחָיֶיהָ, בִּדְמוּתָהּ. / הִיא כָּל כֻּלָּהּ שׁוֹשַׁנָּה פּוֹרַחַת, / אֲבָל אִישׁ אִינוֹ מֵרִיחַ אוֹתָהּ.”

“לִזְמַן כֹּה מוּעָט זְקוּקָה הָאִשָּׁה / לְהוֹכִיחַ שֶאֵינָהּ אוֹהֶבֶת!”

“צְחוֹקֵךְ מְהַדְהֵד בְּכָל הָעֵמֶק / וְשׁוּם דָּבָר מִלְּבַדּוֹ לֹא צָרִיךְ.”

“יָדִי נְתוּנָה לָהּ בְּתוֹךְ יָדֵךְ / וְיָדֵךְ נְתוּנָה בְּתוֹךְ יָדִי.”

“מרכבות, רכבות וחשמליות, / תבוא הברכה עליכן, / נשימת מפעלים סדירה, רטיטת מנועים רועמות. / תבוא הברכה עליכן, אתן שאותי מחביאות. / בכל דברי ימיכן.”

“יכול להיות הכול, או יכול להיות לא־כלום, או כל דבר שהוא.”

“אני שומר הכול, / אני שומר את המכתבים שכותבים לי, / אני שומר אפילו את המכתבים שלא כותבים לי.”

“כבר כל כך הרבה זמן, פורטוגל, כה הרבה זמן / אנחנו חיים בנפרד, אך הנשמה / אינה מרפה ממך.”

“הכול בחיים / נעשה באמצעות זיכרונות, / אוהבים בזכירה.”

“כל דבר שהיה שלנו, אפילו אם רק בגלל המקריות של החיים בצוותא או של הראייה, הופך להיות אנחנו מעצם העובדה שהיה משלנו.”

“ההבדל האמיתי קיים בין אלה המסתגלים לבין אלה שאינם. כל השאר הוא ספרות.”

“יציית לדקדוק מי שאינו יודע לחשוב מה שהוא מרגיש.”

“כל התקופות שייכות לי לרגע, כל הנפשות שכנו בי אי-פעם.”

“להיות אותו אדם וגם אחר.”

“מַה טּוֹב הָיָה לִי שָׁם, לָגוּר בְּאַרְמוֹן מִבְצָר.”

“היופי הוא כינוי למשהו שאיננו קיים, ואשר אני מכנה בו את הדברים הגורמים לי הנאה.”