Federico García Lorca

“I know there is no straight road No straight road in this world Only a giant labyrinth Of intersecting crossroads”

“עיקר תהילתו באה לו משירתו המתובלת אמונות עממיות ונטייה לרומנטיקה סוריאליסטית.”

“מלות אהבה הן מלכודות, מראה שבורה, עקבות על פני המים. אחר כך תשאיר אותי שוב בתוך הקבר, כמו כולם; כל אלה שמנסים לשכנע את מי שמקשיב להם שאהבה אמיתית אינה אפשרית. אני עייפה מזה; אקרא לעזרה כדי להשליך מתוך הקבר שלי את אלה שמתפלספים על הלב שלי ופותחים לי את הפה בפינצטות של שיש.”

“לא מעניינים אותי הדיונים על אהבה ועל התיאטרון. מה שאני רוצה הוא לאהוב.”

“תביני יום אחד עד תומו, ותאהבי את כל הלילות שיבואו.”

“כי תבוא שעתי ואמות, עם גיטרה שלי קברוני בחולות שעל שפת הנחל.”

“אני רוצה לישון רגע. רגע, דקה, שנות דור, אך יידעו הכול שלא מתי.”

“סגרתי את המרפסת לבל אשמע את הבכי, אך מעבר לקירות האפורים אין שומעים אלא בכי.”

“אם נכון הדבר כי אני משורר בזכות אלוהים או השטן, אני משורר גם בזכות מאמציי.”

“בלילה ההוא דהרתי בדרכי היפה מכל דרך.”

“בעלמה מסתכל ונוגן לה בחמת חלילים.”

“קורדובה, מה רחוקה ומה בודדת.”

“לא דאגתי ללידתי, ואינני חושש ממותי.”

“אין בנמצא דברים כה חיים וערניים כמו הזיכרונות.”

“נשים זקנות מסוגלות לראות דרך הקירות.”

“לשון הרע לעולם אינה חסרת המצאות.”

“האדמה הזאת היא כנראה גן העדן האבוד.”

“זוהי שעתנו; הפכנו למנצחים צעירים.”

“התיאטרון הוא בית ספר של דמעות ושל צחוק.”

“התיאטרון הוא השירה היוצאת מתוך הספר וצועדת ברחובות.”