Etty Hillesum

“Sometimes the most important thing in a whole day is the rest we take between two deep breaths.”

“המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומלבי עולה תמיד התחושה — ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: החיים נפלאים ונשגבים, יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות באהבה וטוּב לב, שהם תוצאה של מאבק פנימי. מותר לנו לסבול, אבל לא להיכנע לסבל.”

“לו יימצא גרמני הוגן אחד בלבד, הרי הוא שווה שיגנו עליו מפני כנופיות הברברים, ודי בגרמני הוגן אחד שלא נשפוך את שנאתנו על עם שלם.”

“ברגע שהאדם מנתץ את ההאחזות שלו בסבל בחוסר הישע שלו ובקורבניות המאזקים את חייו הוא משחרר את החיים האמיתיים שבתוכו ועימם את גדולת נפשו ורוחו.”

“להניף את העט הנובע הזה כמו פטיש, שכל מילה תהיה כמו מכת קורנס, תספר על גורלנו ועל מה שקורה עכשיו ומעולם לא קרה בצורתו הנוכחית.”

“כל חלקיק של שנאה שיתווסף לעולם הזה, יעשה אותו מדברי עוד יותר מכפי שהוא בלאו הכי.”

“המציאות אינה מציאותית בעיניי. שורה אחת של רילקה נראית לי מציאותית יותר מאשר לעבור דירה או משהו כזה.”

“תנועה של התבוננות פנימית, זרימה והתעגלות, המזוהות עם עומק רגשי וצמיחה; יש הסבורים כי איכויות אלו מאפיינות הוראה מודעת של יוגה ומורים בעלי חיבור פנימי גבוה.”

“הייתי רוצה לכתוב ספר על חלוק אבן. הייתי יכולה לחיות בלי דבר מלבד חלוק אבן למשך זמן ממושך ועדיין להרגיש שאני חיה בעולמו הגדול של אלוהים.”

“החשיבה היא עיסוק נאה ונאצל כשמדובר בלימודים, אבל אי אפשר להיעזר בה כדי לצאת ממצבי רוח קשים.”

“אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו, וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר.”

“הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את השתיקה.”

“ברור שמדובר כאן בהשמדה טוטאלית! אבל הבה נישא גם אותה בכבוד.”

“הערב אצטרך להתפלל גם למען החייל הגרמני הזה. אחד מלובשי המדים הרבים לבש עכשיו פנים משלו.”

“ובשלב מסוים משהו צומח בתוכך ואתה יודע שלעולם לא תאבד אותו עוד.”

“עד לפני כמה חודשים האמנתי עדיין שהפוליטיקה אינה נוגעת לי ותהיתי אם אין בכך מידה של 'קרתנות', חוסר הבנה של ממש. עתה איני שואלת יותר שאלות כאלו.”

“לומר שהאדם הוא אדון לגורלו, זאת אמירה פזיזה מדי. אבל נכון לומר שהאדם הוא שקובע בעצמו את היחס שלו לגורלו.”

“גם עכשיו אני מרגישה שהייתי רוצה להתכרבל בזרועותיו ולא להיות אלא אישה, או אולי עוד פחות מאישה, אולי רק פיסת בשר נאהבת.”

“האמת שהמציאות אינה מציאותית בעיני, ולכן אני לא מצליחה להגיע לכלל מעשים, כיוון שאני לא תופסת עד כמה הם חשובים וכבדי משקל.”

“אני מודה לך על שחננת אותי בכישרון לקרוא אנשים. לפעמים הם כמו בית שדלתותיו פתוחות לרווחה. אני נכנסת לתוכו ומשוטטת במסדרונותיו ובחדריו, וכל בית שונה מקודמיו, ובכל זאת כולם דומים.”