Ernst Cassirer

“Absolute trust in the reality of things begins to be shaken as the problem of truth enters upon the scene. The moment man ceases merely to live in and with reality and demands a knowledge of this reality, he moves into a new and fundamentally different relation to it. At first, to be sure, the question of truth seems to apply only to particular parts and not to the whole of reality. Within this whole different strata of validity begin to be marked off, reality seems to separate sharply from appearance. But it lies in the very nature of the problem of truth that once it arises it never comes to rest. The concept of truth conceals an immanent dialectic that drives it inexorably forward, forever extending its limits.”

“...it would be a very naive sort of dogmatism to assume that there exists an absolute reality of things which is the same for all living beings. Reality is not a unique and homogeneous thing; it is immensely diversified, having as many different schemes and patterns as there are different organisms. Every organism is, so to speak, a monadic being. It has a world of its own because it has an experience of its own. The phenomena that we find in the life of a certain biological species are not transferable to any other species. The experiences - and therefore the realities - of two different organisms are incommensurable with one another. In the world of a fly, says Uexkull, we find only "fly things"; in the world of a sea urchin we find only "sea urchin things.”

“Man is always inclined to regard the small circle in which he lives as the center of the world and to make his particular, private life the standard of the universe and to make his particular, private life the standard of the universe. But he must give up this vain pretense, this petty provincial way of thinking and judging.”

“Such is the strange situation in which modern philosophy finds itself. No former age was ever in such a favourable position with regard to the sources of our knowledge of human nature. Psychology, ethnology, anthropology, and history have amassed an astoundingly rich and constantly increasing body of facts. Our technical instruments for observation and experimentation have been immensely improved, and our analyses have become sharper and more penetrating. We appear, nonetheless, not yet to have found a method for the mastery and organization of this material. When compared with our own abundance the past may seem very poor. But our wealth of facts is not necessarily a wealth of thoughts. Unless we succeed in finding a clue of Ariadne to lead us out of this labyrinth, we can have no real insight into the general character of human culture; we shall remain lost in a mass of disconnected and disintegrated data which seem to lack all conceptual unity.”

“האדם, כתב קסירר, הוא 'חיה סימבולית' המכונן את עולמו באמצעות מבנים סמליים. לאור הפילוסופיה של קאנט הקובעת שהאדם תופס את העולם באמצעות קטגוריות, חשב קסירר שאלה מערכות סימבוליות של לשון (שפה), מדע, או אמנות.”

“בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה והשנייה, חווינו משבר חריף בחיים הפוליטיים והחברתיים שלנו וניצבנו מול בעיות תיאורטיות חדשות. עמדנו בפני שינוי קיצוני בדפוס של המחשבה המדינית: הופעתו של כוח חדש – הכוח של חשיבה מיתית.”

“הסימן הוא חלק מעולם היש הטבעי, בעוד שהסמל הוא חלק מעולם המשמעות האנושי. הסימנים הם פועלים (Operators), הסמלים לעומתם – מציינים (Designators). סימנים, גם כשמבינים אותם ומשתמשים בהם כשלעצמם, יש להם על אף הכול קיום פיזי או עצמותי. בעוד שהסמלים יש להם ערך פונקציונלי בלבד." ~ "מסה על האדם”

“אפילו בספירת המעשה אין האדם חי בעולם של עובדות מוצקות או בהתאם לצרכיו או תשוקותיו המיידיים. הוא חי בתוך ריגושיו הדמיוניים, בתקוות ובחששות, באשליות ובאכזבות, בדמיונות ובחלומות." ~ "מסה על האדם”

“האדם נוטה תמיד לחשוב את החוג המצומצם בו הוא חי כמרכז העולם... אולם עליו להסתלק מהתיימרות הבל זו, מדרך המחשבה הקרתנית והקטנונית.”

“ידיעת עצמו היא התכלית העליונה של החקירה הפילוסופית.”

“עושר בעובדות אינו בהכרח עושר במחשבות.”

“האדם, כתב קסירר, הוא 'חיה סימבולית' המכונן את עולמו באמצעות מבנים סמליים. לאור הפילוסופיה של קאנט הקובעת שהאדם תופס את העולם באמצעות קטגוריות, חשב קסירר שאלה מערכות סימבוליות של לשון (שפה), מדע, או אמנות.”

“בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה והשנייה, חווינו משבר חריף בחיים הפוליטיים והחברתיים שלנו וניצבנו מול בעיות תיאורטיות חדשות. עמדנו בפני שינוי קיצוני בדפוס של המחשבה המדינית: הופעתו של כוח חדש – הכוח של חשיבה מיתית.”

“הסימן הוא חלק מעולם היש הטבעי, בעוד שהסמל הוא חלק מעולם המשמעות האנושי. הסימנים הם פועלים (Operators), הסמלים לעומתם – מציינים (Designators). סימנים, גם כשמבינים אותם ומשתמשים בהם כשלעצמם, יש להם על אף הכול קיום פיזי או עצמותי. בעוד שהסמלים יש להם ערך פונקציונלי בלבד." ~ "מסה על האדם”

“אפילו בספירת המעשה אין האדם חי בעולם של עובדות מוצקות או בהתאם לצרכיו או תשוקותיו המיידיים. הוא חי בתוך ריגושיו הדמיוניים, בתקוות ובחששות, באשליות ובאכזבות, בדמיונות ובחלומות." ~ "מסה על האדם”

“האדם נוטה תמיד לחשוב את החוג המצומצם בו הוא חי כמרכז העולם... אולם עליו להסתלק מהתיימרות הבל זו, מדרך המחשבה הקרתנית והקטנונית.”

“ידיעת עצמו היא התכלית העליונה של החקירה הפילוסופית.”

“עושר בעובדות אינו בהכרח עושר במחשבות.”

“The form of observation , which underlines all speech and language development, always expresses a peculiar spiritual character , a special way of conceiving and apprehending. The difference between the several languages, therefore, is not a matter of different sounds and marks, but of different world conceptions.”

“There is no remedy against this reversal of the natural order. Man cannot escape from his own achievement. He cannot but adopt the conditions of his own life. No longer in a merely physical universe, man lives in a symbolic universe. Language, myth, art, and religion are parts of this universe. They are the varied threads which weave the symbolic net, the tangled web of human experience. All human progress in thought and experience refines and strengthens this net. No longer can man confront reality immediately; he cannot see it, as it were, face to face. Physical reality seems to recede in proportion as man's symbolic activity advances. Instead of dealing with the things themselves man is in a sense constantly conversing with himself.He has so enveloped himself in linguistic forms, in artistic images, in mythical symbols or religious rites that he cannot see or know anything except by the interposition of this artificial medium. His situation is the same in the theoretical as in the practical sphere. Even here man does not live in a world of hard facts, or according to his immediate needs and desires. He lives rather in the midst of imaginary emotions, in hopes and fears, in illusions and disillusions, in his fantasies and dreams. 'What disturbs and alarms man,' said Epictetus, 'are not the things, but his opinions and fantasies about the things.”