Elmore Leonard

“If you take a few days to write an outline, you're just making up scenes that you think will work, that you think will be interesting. But as you write it, other ideas occur - better ideas that have to do with what you're writing.”

“If it sounds like writing, I rewrite it.”

“I think the best advice I give is to try not to write. Try not to overwrite, try not to make it sound too good. Just use your own voice. Use your own style of putting it down.”

“It took me 20 years to buy an electric typewriter, because I was afraid it would be too sensitive. I like to bang the keys. I'm doing action stories, so that's the way I like to do it.”

“A friend of mine who is in the publishing business knew I was writing a book, and he said, 'Have you said anything yet about the good guy? Because I know you spend so much time with the bad guys.' Because they're fun. So then you have to make the good guy fun, in order to compete. That's the challenge.”

“To me, writing is the most fun. It's not always fun, but finally when you make it come out the way you want, it's then you can say, 'It's fun, boy.'”

“I started out of course with Hemingway when I learned how to write. Until I realized Hemingway doesn't have a sense of humor. He never has anything funny in his stories.”

“I'm not going to write for posterity. I'm going to write to make a buck.”

“I don't get in a position to be frightened. I don't do anything dangerous, and I always pay my bills.”

“I don't have any of the modern electronics at all. I know the Internet would be a distraction. I would see things that interested me and never get back to writing.”

“I decided to write Westerns because there was a terrific market for Westerns in the '50s. There were a lot of pulp magazines, like 'Dime Western' and '10 Story Western' that were still being published. The better ones paid two cents a word. And I thought, 'I like Westerns.'”

“I want the reader to know what's going on. So there's never a mystery in my books.”

“There are 500 million people on Facebook, but what are they saying to each other? Not much.”

“במשך זמן רב אני צועד במורד החיים עם שני ידידי, בחירות רעות ומזל רע. למזלי אני מאמין גדול בהתחלות חדשות, חברים חדשים ובריחה מן הבעיות שלי. כך שיום אחד החלטתי לשים פעמי לכיוון האי. אלוהה, שמי הוא ג'ק.”

“קיד שכב על הרצפה, שרוע לאורך שורה של שקי דואר. הוא שפשף את כתפו בתנועות מגושמות בידיו הכבולות באזיקים והתבונן בסקאלן, שנשען על קיר הקרון, סמוך לדלת הפתוחה. קיד בחן את סגן [W:שירות המרשלים של ארצות הברית|המרשל]] דקות אחדות. לבסוף אמר: 'אתה יודע, אתה ממש מרוויח את המאה וחצי שלך.' סקאלן שמע אותו, למרות שמקצב הברזל של פסי הרכבת, וגם נשימתו שלו היו הומים ברקותיו. הוא חש שכל כוחו נשאב ממנו, אך לא יכול היה להימנע מלחייך אל ג'ים. הוא עצמו חשב בערך אותו דבר.”

“צ'ארלי פרינס ניצב בפינת בניין התחנה, ואקדח בכל אחת מידיו. הוא התקדם בזהירות במרווח שבין שני הגברים לבין הרכבת. 'השלך אותו רחוק ושחרר את החגורה שלך,' הוא אמר. 'עשה מה שהוא אומר," אמר קיד, 'הם תפסו אותך.' האחרים, שישה במספר, היו פרוסים בחללה החשוף של סככת הרציף. חמורי סבר, על פניהם זיפי זקן קוצניים, שולי מגבעותיהם מוטים מטה. הגבר הקרוב לפרינס רקק טבק בעצלות. סקאלן ידע אותו רגע פחד שמעולם לא ידע קודם לכן. אך הוא המשיך לאחוז ברובה הציד לחוץ בחוזקה אל עמוד השדרה של קיד.”

“אווה אמרה, 'החטאתי, הא?' היא הביטה בריילן קם, האקדח עדיין בידו, הולך מסביב לעבר בויד ומביט מטה על בויד. 'הוא מת?' ריילן לא ענה, היא ראתה אותו כורע על ברכיו ומתכופף לעבר פניו של בויד. היא האמינה שריילן אמר משהו, מילה או שתיים, אבל לא היתה בטוחה. 'הוא לא מת?' ריילן קם על רגליו אומר, 'עכשיו כן.'”

“היא אמרה בחושך 'אולי אני עדיין לא מבינה אותך'. הוא אמר, 'את לא ראית אותו יורה ברוברט.'”

“'הנה העסקה' אמר ריילן. 'אני נותן לך עשרים וארבע שעות לצאת ממהמחוז הזה ולא מלחזור הנה אף פעם.' ריילן הסתכל בשעונו. 'זה אומר שאתה צריך להסתלק עד... שתיים ורבע מחר בצהריים. אם אני רואה שאתה עדיין כאן אחרי שתיים ורבע, אני יורה בך על המקום, בלי שום היסוס. יש לך שאלות?'”

“זה לא היה כל כך קשה באקדמיה, אבל אם לא היית רגיל, זה היה יכול להיות ממש מלחיץ. היה שם חניך אחד, פעם אחת הוא זרק ת'מזוודה שלו מחוץ לגדר, ואחר כך טיפס עליה. כשמשכו אותו משם ושאלו אותו, 'מה אתה עושה?' הוא אמר, 'נמאס לי, אני מסתלק מכאן.' הם אמרו לו, 'טוב, אבל למה אתה לא יוצא דרך השער הקדמי?' החניך הזה, הייתה לו הרגשה שהוא בבית סוהר, ובשביל לצאת הוא צריך לברוח.”