A biography for Amos Ozhasn’t been written yet.
“הסופר נבדל מן ההיסטוריון לא באופן שבו הוא נוגע בעובדות, באמיתות, במציאות, בוודאות, כי אם באופן שהוא מתייחס אל המילים.”
“קריאת טקסט אמנותי מותנית על־פי רוב בנכונותו של הקורא לחיות עם רב־משמעות.”
“ההבדל שבין טקסט אמנותי לבין טקסט אינפורמטיבי או מדעי הוא באופן שבו מוזמן הקורא לקבל את הכתוב.”
“הדף הריק עומד ולא אומר לך במה להתחיל.”
“הוא מצדו מאשר ברצון את הרגע הזה, שאינו נראה לו ריק. המדבר נכון לו כעת ואור־הירח מוצדק. מולו בחלון שלושה ארבעה כוכבים חריפים מעל לגבעות. בקול נמוך הוא מבטא: אפשר לנשום.”
“שם הלילה אינו מתנפל כי אם מגשש לאט. הינומת הדמדומים נמשכה שם שלוש או ארבע שעות עד שנדמה היה שהערב רוצה לגעת בשחר.”
“המקום הזה הוא סוף העולם בעיניו. לא רע לו בסוף העולם: כבר עשה מה שיכול היה ומעכשיו הוא ממתין.”
“רואה את הסתלקות היום ומחכה: מה מבטיח האור האחרון ומה יוכל לקיים.”
“איך לחשה לו שדווקא כך, באברו הרפוי, הוא חודר ומגיע אליה עמוק יותר מאשר בהתעלסות. נדירות, כמעט מיסטיות היו בעיניו המלים האלה שכמו הזדהרו באור יקרות עכשיו כשזכר אותן.”
“אור קר וחריף היה זה, צלול, שקוף כמו בדולח, אור אשר אולי נשלח אלינו כמו מקדמה על חשבון הימים הרחוקים שבהם ייתם הסבל, ירושלים תיטהר מייסוריה, ואנשים שיבואו על מקומנו ינהלו את חייהם במנוחה, בהתחשבות, בתבונה חרישית, בטעם.”
“האיש נראה לו מרוכז, קשה, מחופר עמוק בחדרים הפנימיים של עצמו, עקשן, אבל גם פזור־דעת.”
“הוא הניע ראשו פעמיים מלמעלה למטה כמסכים עם עצמו סוף־סוף אחרי ויכוח פנימי.”
“רגיל היה להשהות את תשובותיו, ואפילו על שאלות פשוטות כמו מה שלומך או מה אמרו בחדשות. כאילו המילים הן חפצים אישיים שלא טוב לו להיפרד מהם.”
“כל יום שעובר הוא עוד עמק ועוד גבעה שהמוות כבש מידינו.”
“הנורמליות היא בריחה מהחיים.”
“אופיו של אדם נוצר בידי ההרגל.”
“החיים? נתיב קוצים שבו נעבור זוחלים.”
“כל בן-אדם – פלנטה. אין מעבר. רק מנצנץ מרחוק מתי אין עננים באמצע.”
“יש אושר בעולם והייסורים אינם היפוכו.”
“לקום ולצאת וללכת למקום שבו אולי מחכים לו, אך לא יחכו בלי סוף ואם יאחר יאחר.”